כלב שחור הפך לאחד הסרטים הסיניים המדוברים ביותר של 2024 לאחר שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר Regard Un מסוים של פסטיבל קאן. היצירה, בבימויו של גואן הו ונכתב במשותף עם Rui Ge, לוקח את הצופה למקום מרוחק בצפון מערב סין, באמצע מדבר גובי, כשברקע המשחקים האולימפיים בבייג'ינג 2008 אווירה צחיחה ודקדנטית שמחלחל לכל הסיפור.
בנימה מפוכחת, לא נוטה לסנטימנטליות, הסרט בוחן את מערכת היחסים בין שני יצורים מודריםלאנג, אסיר לשעבר פחדן, וכלב שחור משוטט שכולם מחשיב כמסוכן. יחד, הם יוצרים צמד לא צפוי, מאוחדים בחיפושם אחר מקום שייך בחברה עוינת יותר ויותר כלפי אלו שאינם תואמים לסטנדרטים הנדרשים על ידי התקדמות המדינה לעבר המודרניות.
מסע גאולה בסביבה שוממת
העלילה מתחילה עם לאנג חוזר לעיר הולדתו לאחר שחרורו מהכלא, הוא מגלה עיירה כמעט נטושה, נהרסת ומתמלאת בלהקות של כלבים משוטטים. בזמן שהוא מנסה להחזיר את חייו למסלולם ולהימנע מעימות, הוא מסכים לעבוד בסיור המקומי שתפקידו ללכוד בעלי חיים לפני האירוע האולימפי, מה שמוביל ל... סיפור של הישרדות, גאולה והזדמנויות שניות.
הקשר בין לאנג לכלב השחור במהירות תופס את מרכז הבמה. בעוד שכל העיירה חוששת שהחיה חולה בכלבת, לאנג מוצא בה השתקפות של מצבו שלו: שניהם נדחים, נתפסים כאיומים, ומחפשים מקום קטן של שייכות. שיתוף הפעולה שמתפתח ביניהם עוזר להם לרפא פצעים ולהתמודד עם עולם המשתנה במהירות.
הסרט בולט בזכותו צילום בעל עוצמה חזותית אדירה, בין הריאליסטי לפיוטי, יצירה של ויז'ה גאונופי גובי משמשים לא רק כרקע, אלא גם מחזקים את האווירה המערבית ואת תחושת הבידוד והגבול. גואן הו משתמש בקצב האיטי כדי להגביר את המטען הרגשי והמגנטיות של כל צילום, בעוד שהפסקול משלב את המוזיקה של ויויאן ברטון עם קיצוצים בלתי צפויים של פנק פלויד, ומדגיש את האופי המלנכולי והמרדני של הסיפור.
דיוקן של סין בתהליך טרנספורמציה
"'כלב שחור' לא רק מספר משל על חברות, אלא גם מתפקד כ..." אלגוריה על השפעות הקדמה והעקירה החברתית בסין בת זמננו. המשחקים האולימפיים הקרבים מציגים את המדינה כאומה משגשגת, אך התסריט מדגיש את הניגוד עם האזורים הכפריים הנשכחים וחייהם של אלו שלא חלקו את הפריחה הכלכלית או את האופטימיות הלאומנית.
הסרט משלב אלמנטים של המערבון והמותחן, אך אינו נוטש את הטון המהורהר של הקולנוע החברתי הסיני. דרך דמויותיהם של האסיר לשעבר והחיה הנטושה, הסרט משווה הקבלות בין נידוי חברתי לבין תהליכי ניקוי או שינוי עירוני. מונע על ידי הרשויות, ומתפקד גם כמטאפורה עדינה ל"טיהור" חברתי או אתני ולמחיר של מודרניזציה מואצת.
גולת כותרת נוספת היא ה- קמיע מאת הבמאי ג'יה ז'אנגקה, דמות יסודית בקולנוע האמנותי הסיני, שנוכחותו מחזקת את הדיאלוג בין הדורות והאמנותיים. לפיכך, הסרט מרחיק את עצמו מיצירותיו האחרות של גואן הו המתמקדות באפוסים היסטוריים כדי להיכנס לתחום אינטימי וקיומי יותר, בהתאם למגמת הקולנוע החברתי שזכה בפרסים בפסטיבלים מערביים.
הפרשנות של אדי פנג הוא מגנטי בזכות איפוקו ושתיקתו, ומעביר את הכאב והכבוד של אדם שנדחק הצידה על ידי החברה. גם הוא וגם החיה משקפים את הקושי להשלים עם העבר ואת התקווה לגלות מחדש תחושת מטרה, גם אם היא בשוליים.
